מיכאל מירו משוחח עם פרופ' רחל אליאור מי שחיברה את הספר סבתא לא ידעה קרוא וכתוב על היחס לנשים יהודיות בתקופות שאירופה ידעה רעב ועוני. פרופ' רחל אליאור מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים
ב-1902 השתתפה פפנהיים כנציגת ארגון 'עזרת נשים' בקונגרס הראשון שעסק בסחר בנשים (human-trafficking), וזמן קצר לאחר מכן נשלחה, עם ד"ר שרה רבינוביץ', מטעם 'עזרת נשים' ו'האגודה היהודית לדיכוי "העבדות הלבנה"' לסיור ראשון בגליציה, על מנת לעמוד מקרוב על מצבן של הנשים היהודיות, השפחות הלבנות, שנמכרו לזנות בלא ידיעתן. פפנהיים יצאה מפרנקפורט לגליציה בעשור הראשון של המאה ה-20 כדי לבחון את מצב חיי היהודים והיהודיות שם, בעקבות גל הפוגרומים והפּרעות ביהודים בקיסרות הרוסית ובאוקראינה, שנזכר לעיל. פרעות אלה הביאו כאמור המוני פליטים ופליטות יהודים מרוסיה ואוקראינה לפולין ולגרמניה. כדרכם של פליטים בורחים על נפשם טרופי יגון וצער, הנעקרים בחטף מביתם וממולדתם אחרי שחוו את זוועות האלימות האנושית, כולם היו רעבים, חסרי בית וחסרי רכוש, ומשוללי מקורות הכנסה, שנאלצו למצוא פרנסה בכל דרך כדי להתקיים. היו רבים שניצלו את מצוקתן של הנשים, שהייתה קשה מזו של הגברים משום שהיו בהריון, או אחרי לידה, או מטופלות בילדים ובתינוקות יונקים או חולות מטלטלות הדרך, או מצאו את עצמן יתומות עניות, חסרות השכלה וחסרות ישע, או נאנסות פגועות, נואשות, חסרות בית, חלשות ורעבות. כך התפתח מה שפפנהיים כינתה "סחר לבן" של נשים, שנמכרו לזנות בדרום אמריקה, בעיקר ארגנטינה, באמצעות סרסורים יהודים שהונו את הנערות, ולעתים את הנערות והוריהן, בהבטחות-שווא. גברים יהודים, שהתחנכו על ההבדל האנושי המהותי שבין גברים לנשים, התייחסו בעִתות מצוקה לנערות יהודיות ולנשים חסרות ישע כאל סחורה. עשרות אלפי נערות יהודיות ונשים יהודיות נמכרו לזנות מאירופה של סוף המאה ה-19 עד לאמצע המאה ה-20, בידי סרסורים יהודים ששלחו את הנערות והנשים הרעבות אל מעבר לים בהבטחות-שווא לעבודה ראויה, כשלמעשה רימו אותן ושלחו אותן בלא ידיעתן לעסוק בזנות כפויה לצמיתות בדרום אמריקה. במסעותיה גילתה פפנהיים לא רק עוני משווע, אלא גם מצוקה נוראה של נשים. בחבלי ארץ מסוימים עלה שיעור הזנות בקרב הנשים היהודיות על זה שבכלל האוכלוסייה, בשל המחסור הקשה. בנסיעתה לגליציה עמדה מקרוב על מעשיהם הנפשעים של גברים יהודים, סרסורים, שמכרו נשים יהודיות לסרסורי זונות יהודים בדרום אמריקה, תוך הבטחות-שווא, שהנוסעות, שנאנסו באלימות באוניות שבהן הובלו במִרמה ומסמכי הנסיעה שלהן נלקחו מהן בידי האנסים, יקבלו מקומות עבודה מכובדים בבתי משפחות יהודיות. פפנהיים הפכה לחלוצת המאבק הפמיניסטי בעולם היהודי שקרא תיגר על יחסם של גברים יהודים לנשים יהודיות בכלל, ועל סובלנותה של הקהילה היהודית בכל הנוגע לסחר בנשים בפרט, והייתה הראשונה למחות נגד מכירת נשים יהודיות מגליציה לזנות בארגנטינה בידי גברים יהודים זנאים וסרסורים לדבר עבירה כבר בעשור הראשון של המאה ה-20. מסע זה בעקבות הסחר בנשים היה הראשון בסִדרה של מסעות מחקר שערכה לשם חשיפת מצוקתן של נשים יהודיות מזרח-אירופיות וילדיהן. עוד יצאה בנחרצות נגד יחס הקהילה לילדים בלתי חוקיים שנולדו לנשים אלה ולנשים שנאלצו לעסוק בזנות בעל כורחן. פפנהיים קראה ראשונה בעולם היהודי להשוות הזדמנויות תעסוקתיות וחינוכיות לנשים ולגברים וקראה לשלב נשים בלימוד ותורה ובחיי הקהילה.